בפסק דינו של בית הדין (הרכב בראשות כבוד השופטת מיכל לויט) התקבלה תביעה שהוגשה באמצעות משרדנו להכרה במעמד ובזכויות הנובעות ממשפט העבודה המגן והקיבוצי נגד מוסד חינוכי המעסיק מורים למוזיקה כעצמאיים, בחוזים המתיימרים לשלול יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, וכוללים הוראות שמבקשות להגביל או למנוע את זכות העובד לפנות לבית הדין בתביעה להכרה במעמדו (סעיפים חוזיים המוכרים כ”תניות גדרון”). בפסק הדין, המשליך על מקרים רבים (הן בענף ההוראה והן מחוצה לו) של ניסיון לעקוף בדרך זו את הוראות חקיקת המגן של דיני העבודה, נקבע שמתקיימים המבחנים הקבועים בדין לקיומם של יחסי עובד-מעסיק, תוך שנדחות טענות המעסיקים בשני מישורים: האחד – נגד עצם קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים; והאחר – לחלופין, לביצוע התחשבנות חוזרת בדיעבד אף אם יתברר כי מדובר בעובד שכיר, ולחייב את העובד לקזז או להשיב למעסיק סכומים שקיבל על יסוד ההנחה כי היה עצמאי. בפסיקה חשובה ומשמעותית ניתח בית הדין את המקרה על יסוד התפתחות הדין בעשורים האחרונים (בעיקר על יסוד פסקי הדין המנחים של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת רופא ובפרשת עמיר), וקבע כי לא זו בלבד שמבחן ההשתלבות ומבחני המשנה שבצידו מתקיימים באופן המזכה את ה”פרילנסר” בכל זכויותיו כעובד מן המניין, אלא אף שהמעסיק לא עמד בטל להראות כי התקיים פער הנדרש בין שכרו של התובע כמשתתף חופשי לבין שכרם של עובדים שכירים המקבילים לו, ובכך דחה גם את עתירת המעסיק לקיזוז והשבה, תוך חיוב המעסיק במלוא זכויות העובד בסך של כ-92 אלף ש”ח, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בגובה עשרות אלפי שקלים. בכך יש בשורה של ממש לעובדים המועסקים באופן מלאכותי כפרילנסרים, אשר במקרים רבים חוששים לפנות לבית הדין בשל החוזים הדרקוניים שנהוגים בענפים ובתפקידים רבים במשק, ובשל פסיקות שונות שסימנו מגמה בשנים האחרונות לצמצם את היקף ההכרה של פרילנסרים כעובדים שווי-זכויות. בפסק הדין משגר בית הדין מסר חד משמעי לפיו ההגנות החוזיות והאחרות שעמדו למעסיקים (כגון תניות “גדרון” המפורסמות וגרסאותיהן המשוכללות) אינן אוטומטיות, ובמקרים המתאימים בית הדין יתערב ויקבע את מהות היחסים בין הצדדים. התובע יוצג בבית הדין לעבודה ע”י עו”ד איתי לסקי.
