במסגרת תביעה שהוגשה באמצעות משרדנו נגד חברת סטארט-אפ אשר הלינה את שכרו של התובע ועובדים אחרים במשך חודשים רבים, הוטלו עיקולים על חשבונות בנק של אותה חברה, וכן על כספים שהגיעו לה מלקוחותיה. הלנת השכר נעשתה בדרך מתוחכמת, במסגרתה החתימה החברה את עובדיה על מסמך לפיו הם “מסכימים” כי שכרם יופחת, וההפרש בין השכר המגיע להם לזה שישולם להם בפועל ייצבר לזכותם כ”מענק מותנה” עד אשר יחליט דירקטוריון החברה כי בידי החברה לשלמו. החברה ביקשה לבטל את צו העיקול בנימוק שמצבה הכלכלי הוטב מאז החלו הלנות השכר, וטענה כי הואיל והדירקטוריון לא החליט שהגיעה העת לשלם את “המענק המותנה” לעובדים, הרי שאינה חייבת לתובע כעת דבר. במסגרת הדיון בבקשת החברה לביטול העיקול בית הדין קיבל את טענותינו לפיהן לא ייתכן שהחברה תטען כי איתנותה הכלכלית הינה טובה מחד, ואילו מאידך תמשיך להלין שכר, שכן במידה שאין לחברה קושי לעמוד בהתחייבויותיה הרי שעליה לשלם את שכר העובד ראשית. לאחר שהבהיר בית הדין לחברה כי צו העיקול ייוותר על כנו אם תעמוד החברה על טענותיה, ניתן פסק דין מוסכם בתביעה, לפיו שילמה החברה לעובד הפרשי שכר בגין 11 משכורות מולנות, הפרשי פיצויי פיטורין, ובנוסף לכך הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בצירוף מע”מ בסך של כ-17,000 ₪. על זהות הצדדים ופרטי ההליך הוטלה במסגרת פסק הדין חובת סודיות.
